פרוייקט הקמת בית המלאכה המקיים בקיבוץ בית העמק, הנו חלום של שלושה אנשים: אמנית, נגר ומעצבת.
הפרוייקט הנו בר-קיימא מתחילתו ועד סופו: מתהליך הקמתו ועד לתוכן המעשי שלו מרגע סיום השיפוץ.
בבלוג זה, ברצוננו לשתף אתכם בתהליך הקמתו של המבנה.
ייעודו והפעולויות שהוא יכיל, קרוב לוודאי שישתייכו לבלוג אחר בבוא הזמן. אך רצוי להקדים בהסבר קל לגבי מטרת המקום:
המקום יכלול שלושה גורמים עיקריים, שיעבדו גם יחד בשיתוף:

· הנגריה של ונטהוף-מהראשון לאפריל, החל קורס ראשון לנגרות רהיטים
בנוסך ארופאי מסורתי, בהנחיית נתן ונטהוף.

· הגלריה של אלינגס-גלריה לאומנות מקומית

· חוגיי מלאכה בנוסך מקיים לילדים. החוגים ילמדו טכניקות מסורתיות שונות
ליצירה אומנותית. הדגש הוא על עבודות המלאכה האוטנטיות כפיתרון
אקולוגי עכשיוי ועתידני.

מקווים שתהנו מהתהליך כמונו וכמובן שההזמנה ליום הפתיחה הגדול יבוא בהמשך.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

פתרונות מהשטח - תאורה

כמו כן, היה צורך בשידרוג וחידוש של ממש לתאורה בנגריה. אספנו מן המשתלה מעל 30 מנורות פלורסנט, כולל גופים.
כל קווי החשמל בנגריה נראו כמו מפלצות מאיימות, חשופות לכל עיין וללא סדר כלשהו. המשתלה סיפקה לנו פטות תמיכה לחוטי החשמל שבעזרתם ניתן להעביר את הקווים החדשים והמסודרים בצורה ויזואלית נעימה ושקטה.


כמו כן, בזכות אותן פטות עלה פיתרון לעיצוב חדש של התאורה בנגריה.את המשתלה הישנה השארנו ערומה ולנגריה הוספו אלמנטים פרקטיים שהם גם חלק בלתי נפרד מהעיצוב..



התאורה מסודרת בריבוע המקיף את חלל העבודה ובצורה זו מספקת תאורה אולטימטיבית לעבודת נגרות פדנטית. כמו כן, בזכות הפטות, ניתן לשחק עם מרחקי התאורה המוצבת על 4 פטות מרכזיות שמתוכן 2 מקובעות ו 2 צפות. השימוש בפלורסנט ברור - צורך פחות חשמל, יוצר פחות חום ומפיק את האור הרצוי לעבודה מדוקדקת.

פתרונות מהשטח - תקרה

עוד לפני שהחל תהליך הבניה והשיפוץ, הופיעו פתרונות לבעיות קיימות.
למשל: מתוך רצון ליצור כיסוי נאה לתקרה, באה הישואה מכיוון המשתלה.
נודע לנו מפי חבר שידע על הפרוייקט השונה והמקיים שלנו, כי אחת המשתלות בקיבוץ נסגרה וישנה אפשרות לבדוק מה נוכל לקחת ממנה.... לאחר סיור בשטח, התגלו אינסוף חומרי גלם משובחים שניתנה לנו הרשות לקחת.



נתן, הנגר היצירתי, ראה מייד פוטנציאל בקולקס שהיה במצב טוב, כפיתרון לכיסוי התקרה. בהתחלה לא כולם הפנימו את הרעיון-במיוחד כיוון שמדובר בפלסטיק, אך לאחר מחשבה וניסוי היה ברור כי פיתרון יפה ומקיים מזה לא יכול להיות.

נתן נותן במברגה



הקולקס הוא חומר מבודד איכותי שמיוצר בעין השופט. במקרה שלנו, היו זורקים אותו למזבלה המקומית. פירקנו את כל הקולקס שנמצא במשתלה והעברנו לנגריה. שתפנו, שיפשפנו והתקנו. יש בנגריה תקרה חדשה!

יום שני, 1 ביוני 2009

צבע

הרעיון הגדול היה ליצור קנבס לבן שעליו נוכל להתחיל ליצור. כיוון שהיה חשוב שיהיה זה צבע כמה שיותר טבעי ונטול רעלים, הבחירה היתה קלה: צבע סיד לבן על כל הקירות. קנינו שקיי סיד בצורת פסטה שאותו מערבבים במים ומסננים מאבנים ושאר גושים לא רצויים. הפסטה היא סייד לא מאובד ולכן אינו נקי. את הסיד המהול במים סייננו דרך רשת שמצאנו במקום. עלות פי 5 פחות מצבע סיד מורעל שקונים בחנויות. יותר עבודה, לפני הצביעה, ניקינו את כל הקירות בעזרת קומפרסור, מטאטאים ושואב אבק. הקירות הפכו להיות קנבס לבן ענקי מוכן לעבודה.







בחירת הצבעים נבעה מתוך הקיים. הצבעים השולטים הם: לבן (קירות), אפור (רצפה), ירוק זית (קירות חוץ, ארון מטבח), אדום (דלתות כניסה) ופירזול תמיכה של תקרה. תוספות של נגיעות צבע קלות בגוונים של כחולים, אדומים וירוקים. האלמנט הקיים העיקרי הוא עץ שמופיע בכל מקום באופן טבעי וגם באופן דקורטיבי.
הצבעים השולטים הם צבעים המשרים טבעיות ויושן. הנגיעות הן בגוונים יותר נועזים ומודרניים. המשחק הוא בין הישן לחדש כקונספט. רוב הצבעים קיימים במאגר האוסף האישי שהובא מהולנד וכאלו שנמצאו בין שאריות צבע מקומיות. למעשה, רק הצבע האדום עז נקנה.







יום שבת, 18 באפריל 2009

קונספט עיצובי

הקונספט העיצובי של המתחם נבע מתוך הקיים ודרש גם חידוש. היה חשוב לנו להשאיר את חותם העבר במקום ולכן המבנה נשאר ברובו כפי שהוא. לא שוברים, רק משנים ומוסיפים.
הטקסטורה של הקירות שעליהן ניתן לחוש את השנים, לא גומרו בשום טייח.
רוב הקונסטרוקציה הפנימית נשארה עומדת: קירות, גלריה, מדרגות, קיר משרד שרק שינינו לו זווית, פתחים שאותם רק משדרגים...
האופי המקורי של המבנה נשאר כפי שהוא.
החידוש בא גם הוא מהקיים, אבל בצורה אולי קצת יותר מתוחכמת. הקונספט המחדש הוא: אירופה. משם הגיעו דנה ונתן והיה זה מתבקש וגם פרקטי כיוון שהם הביאו איתם אוסף מרשים של אלמנטים מהולנד השונה.
כמו כן, קיבוץ בית העמק הוא ברובו אנגלוסקסי ולכן גם בסביבה הקיימת אנו ממשיכים למצוא אינסוף אלמנטים אירופאים ברחבי הקיבוץ. אירופה מלטפת את המקום בעדינות.

דלפט-בלאו אותנטי


לכל הישן הזה מוספים מספר אלמנטים מחדשים ומודרניים יותר. בין היתר - צבעים יותר נועזים במקומות נבחרים לכבוד שנות האלפיים, או הפטות שמהוות את כל הקונסטרוקציה של התאורה ונותנות מראה תעשייתי.




לכל זאת מחייב להוסיף דבר עקרוני ומהותי לא פחות – השיתוף המדהים בין שלושה אנשים שהביא כל רעיון והשראה למימושם. למעשה, כל חלק במקום שעוצב וחודש, נולד בזכות שיתוף זה.
תהליך העיצוב והתכנון היה מענג פי שלוש והכל מורגש ומוחשי בתוצאות.

לסיכום: תהליך העיצוב היה מרתק במיוחד מכיוון שהוא לקח אותנו למקומות חדשים ולא מוכרים לגמרי. התהליך דרש ממנו יותר מכל "להרוג את הבייביז" שלנו. שלושתנו למדנו את המקצועות האמנותיים שלנו בבתי ספר טובים ואפילו מעולים. נטמעו בנו המון הרגלים ותפיסות מקובלות לאיך להתייחס ולממש עיצוב או פיסת אומנות. במסע הזה היינו צריכים לשבור הרבה מהדפוסים הללו, תוך ניסוי ותהייה אינסופיים. הרבה מתוך החינוך שקיבלנו היה גם נכון ומועיל לחלוטין.
הבדל עיקרי ואולי הכי חשוב בין עיצוב מקיים לאומת עיצוב מקובל הוא ההתייחסות למקום. במקום להלביש "תחפושת" על מקום, המקום מביא את הקווים המנחים מתוכו. המון פעמים אנו ניגשים לעבודה (עיצוב/אומנות) עם רעיון מסוים ללא התייחסות לקיים, ברגע שהחלטנו על קונספט ושרטטנו תכניות, תהליך המימוש מתחיל ולאטים רבות נעשה באינוס והכרחות. התוצאות אמנם מחדשות ובהתחלה יכולות להיות אף מלהיבות, אבל לרוב מהר מאוד מתגלות הבעיות. גם התהליך עצמו עובר בחוסר הנאה ואפילו סבל כלשהו.
עיצוב מקיים לא רק מענג לכל אורכו, הוא גם מביא תוצאות מספקות ואמתיות. ברגע שהגישה היא מתוך הקיים, שמירה על פתיחות וקבלה שכל שינוי מחייב תהליך – העיצוב, הקונספט, החידוש, השינוי, הביצוע... הכל זורם מתוך המקום.
במשפט אחד – עיצוב מקיים מתפתח מתוך הפנים (הקיים) ומתקדם כלפי חוץ אל כל הנישות הרלוונטיות, מתוך התובנה כי לכל נישה חשיבות זהה.
כך מגיעים לעיצוב איכותי ואולטימטיבי.


המכולות הגיעו

סיימנו לנקות את המקום ולפנותו מתוכן. למיין את חומרי הגלם ולראות את המקום נקי וערום. התחלנו להבין מה הולך לקרות שם ואיך מממשים את התוכניות שעד כה נעשו רק על הנייר. פתאום היה קל יותר לדמיין איך המקום ייראה בסוף המסע שעומד מולנו.
קובץ נכבד ומקסים של משפחה וחברים התגייס לעזור בפירוק המכולה (הכפולה!). המכונות הוכנסו לחדר המכונות המיועד, שולחנות העבודה ושאר ציוד נגרות הוצבו בחלל העתיד להיות חדר הקורסים. וכל העץ שהביא איתו נתן-חתיכות מיוחדות ממגוון מהמם של עצים ארופאים שהוא אסף במשך שלוש שנים בהולנד, הוכנסו למחסן הגדול שהוכן מראש לבואם.. הכל עוד צריך לחכות שהעבודה תסתיים בכדי להתמקם בניחותה במיקום הסופי. בכדי לתכנן חשמל למכונות ותאורה לשולחנות, נוח שהכל נמצא ואפשר לתכנן מתוך הקיים תוכנית אולטימטיבית.



המכונות במקומן הזמני מונחות


שולחנות העבודה



העץ במחסן


אפשר להתחיל ליצור חדש מתוך הקיים.


יום שישי, 17 באפריל 2009

פינוי והכנה

שלב ראשון היה: פינוי המקום והכנתו לקראת השיפוץ הגדול.
מאחר והפרויקט הנו מקיים, הפינוי הנו חלק לא פחות עדין וקריטי משאר השלבים.
הפינוי לקח כ 5 ימים ונעשה בקפדנות רבה על ידי ארבעה אנשים.
כל החומר שנמצא במקום – משאריות עץ ועד זכוכיות ומתכות, הופרד לערמות נפרדות ומסודרות באזור מוגדר במבנה שבשלביו הראשונים של הפרויקט הוגדר כמחסן. רק מה שלא הראה סימניי המשך נזרק.

בזכות המיון הקפדני, ניתן להפריד זבל באופן מסודר ונכון.


נשימה עמוקה לפני






השלב הבא: ניקיון.


אבק ונסורת בני 30 שנים הוסר מלמעלה (גובה של כמעט 6 מטר) ועד למטה, בעזרת פיגומים, מטאטאים, שואב אבק וקומפרסור אויר. האבק פוזר בשטח המקיף את הנגרייה ובעזרת מים התמזג לו עם האדמה.


חשוב לציין כי את הנסורת והאבק מיינו בקפידה מכל גורם לא רצוי (חתיכות של פלסטיקים, מתכות וזכוכיות). כמו כן, ווידאנו שאין חומרים מזיקים למיניהם כגון דבקים ורעלים אחרים בתוכן האבק. רק מתוך ידיעה כי האבק נקי וידידותי לסביבה, החלטנו שבטוח לפזרו בסביבה הטבעית.


דנה ורותי המחדשות - בפעולה






המקום מוכן לעבודה





הצעד הראשון נעשה והמקום מוכן לשלבים הבאים.
החלק הזה של הפרויקט כלל המון תגליות מפתיעות של אוצרות נוסטלגיים, מבדרים, ולאטים אף מדהימים.
כמובן שהחברה אתה מבוצעת העבודה לא פחות חשובה!
חווית הפינוי וההכנה של המקום עלולה להיות מרתקת במיוחד אם מסתכלים בפרטים.
כמו כן, זהו השלב שבו מכירים את המבנה באופן אינטימי וקולטים אותו כפי שהוא, את אופיו והפוטנציאל הטמון בו. בשלב זה, על אף כל התכניות והשרטוטים התאורטיים שנעשו לפניי הנגיעה הממשית במקום, עלו רעיונות מהממים ונכונים יותר.



נמצאו פתרונות מתוך הקיים וזהו כל השיר של העיצוב המקיים: עיצוב שנובע מתוך בעיות קיימות ועל ידי פתרונות יצירתיים.
השינוי כבר החל, כשהמטרה לשמר ולכבד את המקום. אנו מכירים אותו היטב ויכולים לצאת לדרך.




פרויקט מקיים יצא לדרך

בתחילת ינואר החל מסע חדש שאת תכנונו פיתחנו בחצי שנה האחרונה. מסע מלהיב ומרתק. מסע מקיים. כמו בכל סיפור טוב, הדרך לא פחות חשובה. את שלבי יישומו אנו נביא בבלוג זה כפי שבוצעו מתוך רצון לתעד ולשתף.


הכרות

המבנה המיועד הוקם לפני כ 50 שנים. מטרתו היתה לתפקד כמרכז האבסה. וכך היה ב 20 שנותיו הראשונות.
לפני 30 שנה, הוחלט להופכו לנגריית הקיבוץ. המבנה חולק לשניי חללים עיקריים: חדר מכונות וחדר עבודה. עם השנים עסקו בו רבים מוכשרים. המקום הפך להיות מקור נוסטלגי לרבים שעזבו מכבר את הקיבוץ, כמה שנשארו וכמובן לילדיי הקיבוץ.
לפני מספר שנים הקיבוץ עבר הפרטה ולאחר זמן מה, נסגרה הנגרייה. המבנה הושכר על ידי אנשים זמניים והמקום שהיה אימפריה של שדרוגים מרעננים והשקעה מתמדת, דאך לו בשקט ובלי כבוד.

סוף סוף, הגיעו אנשים נכונים שראו במקום את הפוטנציאל והרגישו את משקל הזכרונות שהוא מייצג. בניי משק שחזרו לארץ לאחר יותר מדי שנות גלות בהולנד. מרגע זה הסיפור העצוב הופך לאגדה אמיתית!

כמה פרטים על המקום לפני שמתחילים:

מיקום: קיבוץ בית העמק

מקום: הנגרייה הישנה


יעד: בית מלאכה מקיים

גודל: 200 מ"ר

חנוך – הנגר הראשון של קיבוץ בית העמק