הטקסטורה של הקירות שעליהן ניתן לחוש את השנים, לא גומרו בשום טייח.
רוב הקונסטרוקציה הפנימית נשארה עומדת: קירות, גלריה, מדרגות, קיר משרד שרק שינינו לו זווית, פתחים שאותם רק משדרגים...
האופי המקורי של המבנה נשאר כפי שהוא.
החידוש בא גם הוא מהקיים, אבל בצורה אולי קצת יותר מתוחכמת. הקונספט המחדש הוא: אירופה. משם הגיעו דנה ונתן והיה זה מתבקש וגם פרקטי כיוון שהם הביאו איתם אוסף מרשים של אלמנטים מהולנד השונה.
כמו כן, קיבוץ בית העמק הוא ברובו אנגלוסקסי ולכן גם בסביבה הקיימת אנו ממשיכים למצוא אינסוף אלמנטים אירופאים ברחבי הקיבוץ. אירופה מלטפת את המקום בעדינות.
רוב הקונסטרוקציה הפנימית נשארה עומדת: קירות, גלריה, מדרגות, קיר משרד שרק שינינו לו זווית, פתחים שאותם רק משדרגים...
האופי המקורי של המבנה נשאר כפי שהוא.
החידוש בא גם הוא מהקיים, אבל בצורה אולי קצת יותר מתוחכמת. הקונספט המחדש הוא: אירופה. משם הגיעו דנה ונתן והיה זה מתבקש וגם פרקטי כיוון שהם הביאו איתם אוסף מרשים של אלמנטים מהולנד השונה.
כמו כן, קיבוץ בית העמק הוא ברובו אנגלוסקסי ולכן גם בסביבה הקיימת אנו ממשיכים למצוא אינסוף אלמנטים אירופאים ברחבי הקיבוץ. אירופה מלטפת את המקום בעדינות.
דלפט-בלאו אותנטי
לכל הישן הזה מוספים מספר אלמנטים מחדשים ומודרניים יותר. בין היתר - צבעים יותר נועזים במקומות נבחרים לכבוד שנות האלפיים, או הפטות שמהוות את כל הקונסטרוקציה של התאורה ונותנות מראה תעשייתי.
לכל זאת מחייב להוסיף דבר עקרוני ומהותי לא פחות – השיתוף המדהים בין שלושה אנשים שהביא כל רעיון והשראה למימושם. למעשה, כל חלק במקום שעוצב וחודש, נולד בזכות שיתוף זה.
תהליך העיצוב והתכנון היה מענג פי שלוש והכל מורגש ומוחשי בתוצאות.
לסיכום: תהליך העיצוב היה מרתק במיוחד מכיוון שהוא לקח אותנו למקומות חדשים ולא מוכרים לגמרי. התהליך דרש ממנו יותר מכל "להרוג את הבייביז" שלנו. שלושתנו למדנו את המקצועות האמנותיים שלנו בבתי ספר טובים ואפילו מעולים. נטמעו בנו המון הרגלים ותפיסות מקובלות לאיך להתייחס ולממש עיצוב או פיסת אומנות. במסע הזה היינו צריכים לשבור הרבה מהדפוסים הללו, תוך ניסוי ותהייה אינסופיים. הרבה מתוך החינוך שקיבלנו היה גם נכון ומועיל לחלוטין.
הבדל עיקרי ואולי הכי חשוב בין עיצוב מקיים לאומת עיצוב מקובל הוא ההתייחסות למקום. במקום להלביש "תחפושת" על מקום, המקום מביא את הקווים המנחים מתוכו. המון פעמים אנו ניגשים לעבודה (עיצוב/אומנות) עם רעיון מסוים ללא התייחסות לקיים, ברגע שהחלטנו על קונספט ושרטטנו תכניות, תהליך המימוש מתחיל ולאטים רבות נעשה באינוס והכרחות. התוצאות אמנם מחדשות ובהתחלה יכולות להיות אף מלהיבות, אבל לרוב מהר מאוד מתגלות הבעיות. גם התהליך עצמו עובר בחוסר הנאה ואפילו סבל כלשהו.
עיצוב מקיים לא רק מענג לכל אורכו, הוא גם מביא תוצאות מספקות ואמתיות. ברגע שהגישה היא מתוך הקיים, שמירה על פתיחות וקבלה שכל שינוי מחייב תהליך – העיצוב, הקונספט, החידוש, השינוי, הביצוע... הכל זורם מתוך המקום.
במשפט אחד – עיצוב מקיים מתפתח מתוך הפנים (הקיים) ומתקדם כלפי חוץ אל כל הנישות הרלוונטיות, מתוך התובנה כי לכל נישה חשיבות זהה.
כך מגיעים לעיצוב איכותי ואולטימטיבי.
תהליך העיצוב והתכנון היה מענג פי שלוש והכל מורגש ומוחשי בתוצאות.
לסיכום: תהליך העיצוב היה מרתק במיוחד מכיוון שהוא לקח אותנו למקומות חדשים ולא מוכרים לגמרי. התהליך דרש ממנו יותר מכל "להרוג את הבייביז" שלנו. שלושתנו למדנו את המקצועות האמנותיים שלנו בבתי ספר טובים ואפילו מעולים. נטמעו בנו המון הרגלים ותפיסות מקובלות לאיך להתייחס ולממש עיצוב או פיסת אומנות. במסע הזה היינו צריכים לשבור הרבה מהדפוסים הללו, תוך ניסוי ותהייה אינסופיים. הרבה מתוך החינוך שקיבלנו היה גם נכון ומועיל לחלוטין.
הבדל עיקרי ואולי הכי חשוב בין עיצוב מקיים לאומת עיצוב מקובל הוא ההתייחסות למקום. במקום להלביש "תחפושת" על מקום, המקום מביא את הקווים המנחים מתוכו. המון פעמים אנו ניגשים לעבודה (עיצוב/אומנות) עם רעיון מסוים ללא התייחסות לקיים, ברגע שהחלטנו על קונספט ושרטטנו תכניות, תהליך המימוש מתחיל ולאטים רבות נעשה באינוס והכרחות. התוצאות אמנם מחדשות ובהתחלה יכולות להיות אף מלהיבות, אבל לרוב מהר מאוד מתגלות הבעיות. גם התהליך עצמו עובר בחוסר הנאה ואפילו סבל כלשהו.
עיצוב מקיים לא רק מענג לכל אורכו, הוא גם מביא תוצאות מספקות ואמתיות. ברגע שהגישה היא מתוך הקיים, שמירה על פתיחות וקבלה שכל שינוי מחייב תהליך – העיצוב, הקונספט, החידוש, השינוי, הביצוע... הכל זורם מתוך המקום.
במשפט אחד – עיצוב מקיים מתפתח מתוך הפנים (הקיים) ומתקדם כלפי חוץ אל כל הנישות הרלוונטיות, מתוך התובנה כי לכל נישה חשיבות זהה.
כך מגיעים לעיצוב איכותי ואולטימטיבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה